<h1>ראב"ן — ב"מ</h1>
<h2>דף כד:</h2>
כללא דאסמכתא אי תלייא במעכשיו קניא, כדתנן הילווהו על שדהו ואמר לו אם [אי] אתה נותן מכאן ועד ג' שנים [הרי הוא שלי] הרי הוא שלו, ואי לית בה מעכשיו לא קניא כרבא דאמר [ס"ו:] כל דאי דלית בה מעכשיו לא קנייא. וכן נמי אם הוא דבר שיש בידו (על) [של] בעל הדבר לעשותן ואחר בא ואמר תן לי ואני אעשה ואם לא אעשה אשלם לך לאו אסמכתא היא כדתנן [ע"ג:] אם אוביר ולא אעביד אשלם במיטבא חייב, אבל בדבר שאין בידו של בעל הדבר לקיים ולעשות ובא אחר ומבטיחן לעשות בלשון אם הוי אסמכתא, כדתנן [שם] (אם אוביר ולא אעביד) [האי מאן דיהיב זוזי לחבריה] למיזבן ליה חמרא בשעת הזול שהיה הוא הולך לשם ואזל ולא זבן ליה משלם ליה כדקאזיל אפרוותא (דבי לשפט) [דזולשפט] וכגון שאמר השליח אם לא אקנה אשלם לך (כי) [כ]דקאזיל (ל)התם. ורב אשי [אמר] אסמכתא היא ולא משלם ואמרי' לרב אשי מ"ש מאם אוביר כו' ומשני התם בידו הכא לאו בידו, ופירוש הנראה לי התם בעל השדה היה [יכול] לזרוע שדהו וזה שקיבלה הפסידו שלא זרעה הילכך משלם לו מה שהפסידו, הכא לאו בידו של בעל הדמים לקנות היין (למקום) [באותו מקום] בשעת הזול שלא היה הולך לשם נמצא שזה שהבטיחו לא הפסידו כלום הילכך לא משלם. ורבותיי פירשו בידו של מקבל לזורעה וכיון דבידו לזורעה גמר ושיעבד נפשיה כתנאו ול"ה אסמכתא, (הילכך) [הכא] לאו בידו דאסיק אדעתיה שמא לא ימצא לו לקנות ולא גמר ושיעבד נפשיה והויא אסמכתא, דכל מקום דגמר ושיעבד נפשיה ל"ה אסמכתא כגון גבי משחק בקוביא דכל אחד סבר להרויח ומניח על הספק שאינו יודע אם ינצח ואם יתנצח וגומר ומקני לחבריה אם נתנצח כדי שיקנה לו חבירו אם ינצח, אבל היכא דלא גמר ומקנה כגון גבי רב בר שבא דא"ל לרב כהנא [ס"ו:] אי לא פרענא לך ליום פלוני גבי מהאי חמרא אסמכתא היא דלא גמר ומקני היין דסבר היה שיבואו לו מעות ויפרע לו קודם הזמן, וכן גבי משליש את שטרו [קי"ז:] לא גמר ומקני להחזיר לו השטר למלוה כי סבור לפורעו קודם זמנו הילכך אסמכתא היא שסומך על לא דבר שיפרע קודם הזמן ולא גמר להחזיר לו השטר, וכן הנותן עירבון לחבירו [מ"ח:] ואמר אם אני חוזר בי עירבוני מחול לך הא לא גמר למחול העירבון אלא סמך על לא דבר כי סבור היה לגמור הקנייה הילכך הוי אסמכתא. וכי אמרי אסמכתא דבידו לעשות קנייא היינו היכא דלא גזים שאינו מתנה לשלם אלא כמה שהפסיד, אבל אי גזים שמתנה לשלם יותר ממה שהפסיד לא קנייא כדאמרי' [ק"ד:] ההוא גברא (דזבין) [דקבל] ארעא מחבריה אמר אי מובירנא לך יהיבנא לך אלף זוזי ואמר רבא אסמכתא היא ולא קנייא דלא גמר ומקני דסמך אדעתא דלא יוביריה, מיהו מה דמפסיד משלם. והא דאמרי' בנדרים [כ"ז:] הילכתא אסמכתא קנייא (דלא גמר ואקני) [והוא דלא אניס] והוא דקני מיניה בב"ד חשוב, פירש גאון זצ"ל דלענין ההוא גברא דאתפיס זכוותיה לבי דינא איתאמרא הילכתא בלחוד לא בכל אסמכתא דעלמא ושאני האי דהא אתפיס זכוותיה לבי דינא, (אלא) [אבל] אי הוה זכוותא בידיה אע"ג דקני מיניה בב"ד חשוב לא הוו בטלין. ואי כתוב בשטר דהוא אסמכתא כגון שכתב בו אם אע"ג דכתב ביה דלא כאסמכתא שטרא בטילא הוא, דדמיא להא דת"ר לעניין גט [גיטין ל"ב.] בטל הוא אי איפשי בו דבריו קיימין פסול הוא אינו גט לא אמר כלום, והשתא ומה לעניין איסור אמרי' לא אמר כלום לעניין ממון לא כ"ש. ורבינו האי גאון זצ"ל אמר הא דאמרי' בנדרים אסמכתא קנייא והוא דלא אניס בכלל דברי ר' יוסי הן. וכל דבריו בזה הדין בטלו. והאי דאמר ליה רב בר שבא לרב כהנא אי לא פרענא לך ליום פלוני גבי מההוא חמרא ואמרי' כל דאי לא קני היינו משום דלא אמר מעכשיו אבל א"ל קני מעכשיו בהאי חמרא שיעור מעותיך אם לא אפרע לך ביום פלוני קני כדפרישית לעיל.
וישראל שהיה חייב לחבירו ונתן לו משכון וא"ל אם לא אפרע לך עד יום פלוני תקח בריבית על משכוני וכשהגיע הזמן לוה עליו בריבית, דינא עבד ושליחותיה עבד וילך ויפדה משכונו מן הגוי ואין יכול לומר אסמכתא היה שאמרתי אלא שליחותיה עבד.
<h2>דף סג:</h2>
ראובן שהפקיד פיקדון אצל שמעון ואבדו בפשיעה וטוען שמעון לראובן השבע כמה היה שוה וטול, וראובן משיב איני יודע שויו כי משכון של גוי היה וכמה שישבע הגוי תן לו. אינו דין שיתן עפ"י שבועת הגוי שאסור לקבל שבועתו כדכתב ושם אלהים אחרים לא תזכירו ולא ישמע על פיך, אלא ילך ראובן ויתפשר עם הגוי ויפרע לו משכונו ויחזור ויפרע הפסידו משמעון.
